סאטירה – סאטירה היא ז'אנר שמציגה ביקורת באמצעות שימוש בהומור, זוהי טכניקה אמנותית שלועגת לגורם מסוים (אדם, אמונה, רעיון, קבוצה), במטרה לגרום לשינוי או למנוע אותו. הסאטירה היא אמצעי להעברת ביקורת, שמשתמש בטכניקות שונות של הומור: פרודיה, חיקויים, הלעגה, הגזמה ועוד. דוגמא לתוכנית סאטירה: ארץ נהדרת.
תיאוריית העליונות – אנשים בודדים וקבוצות חברתיות נהנים להרגיש עליונות על האחרים, לעיתים באמצעות הצגתו כנחות מהם. אנשים נהנים לשים ללעג התנהגות של אחרים, בורות וחולשות אחרות. לדוגמא, ראו את הדילמה של הזירה.
תיאוריית ההרפיה – ההומור משמש דרך לביטוי רעיונות נפיצים ורגישים, שהחברה לא מוכנה לקבל בדרך אחרת (אלא רק בהומור). למשל, אפשר להראות תכנים על מיניות בצורה הומוריסטית בטלוויזיה, אבל לא יתקבל תוכן דומה בז'אנרים אחרים. לפי תיאוריה זו תפקידו העיקרי של ההומור הוא לשחרר מתחים ואנרגיה.
תיאוריית אי הלימה – אי התאמה בין שני שדות תוכן יוצר הומור. ההומור מתקיים שמובעים יחד שני רעיונות, מושגים או מצבים שלא תואמים זה את זה או אף מנוגדים להם. תיאורייה זו מתמקדת באופי הטקסט ההומוריסטי ופחות ביוצרי הטקסט או בנמעניו.
פוליסמיות – ריבוי משמעויות שמצויות בטקסט. בטקסט יש הרבה משמעויות ולא רק אחת אליה התכוון המוען. לטקסט הטלוויזיוני יש משמעויות רבות כיוון שהוא מנסה לפנות למקסימום קהלים (אנשים שונים ממקורות תרבותיים שונים, יפענחו את הטקסט בהתאם לתרבות אליה הם שייכים) כדי למקסם את הרווח הכלכלי.
ממים – המונח מקושר בעיקר לתכנים המופצים באינטרנט, הם מהווים יחידות של הפצת תרבות או רעיון, העוברות מאדם לאדם מתוך חיקוי.
הומור ויראלי – תוכן הומוריסטי שמועבר ברשתות למשתמשים רבים.
תוכן ויראלי/מימים – פריט המופץ בזמן קצר למשתמשים רבים ברשתות חברתיות שונות. הפריט הוויראלי (סרטון / תמונה), מופץ בלי שינוי, והתפקיד שממלאים המשתמשים הוא העברה בלבד.
טקסט פתוח – מכוון לקבוצה גדולה של צופים ונתון לפרשנויות שונות ומגוונות של הנמענים. הטלוויזיה משתמשת בטקסטים פתוחים כדי לאפשר לעצמה להגיע למגוון רחב ככל האפשר של צופים שיצפו בתכנית.
טקסט סגור – מסר המיועד לקבוצה מסוימת ואינו נתון לפרשנויות. ככל שהמסר סגור יותר, כך יותר נמענים יבינו את כוונת המוען בדרך מסוימת.
REUT'S BLOG 