מבוא

השפעת הסאטירה על החיים הפוליטיים בישראל

מגישה: רעות זיו

מקצוע: תקשורת

סמל השאלון: 788388

פרומו

למי מאיתנו לא יצא לזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה ולהיתקל במהדורה של ארץ נהדרת שמשודרת באופן שבועי? או שיופיע לנו לפתע ביוטיוב מערכון מיתולוגי של תוכניות סאטירה ישנות? לפעמים אפילו נתקל בתוכן סאטירי כשנלך לראות סרט בקולנוע וגם לעיתים הסאטירה תותמע בהצגה בתיאטרון.

קודם כל נתחיל מההתחלה ונגדיר: מהי בכלל סאטירה? על פי ויקיפדיה, סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית שמראה בצורה קומית תופעה כלשהי (רעיון, התנהגות, מפלגה וכו') כדי להעמידה לביקורת. שימוש בסאטירה לרוב מעורר צחוק, אך מטרתה המרכזית היא יצירת פרספקטיבה ביקורתית באמצעים קומיים. מקור המילה "סאטירה" הוא במילה הלטינית "סאטורה", שמשמעותה "מלא בדברים שונים" והיא ציינה סוגה ספרותית שכללה סאטירה פוליטית וחברתית, אבל דנה גם בנושאים אחרים, כמו ערכי מוסר וחוויות אישיות של הכותב. סאטירות חוברו עוד ביוון הקלאסית וברומא והמאה ה-18 הביאה לפריחה מחודשת של סוגה זו.

ישנם הרבה ז'אנרים בעולם הסאטירה וההומור, אך הז'אנר המרכזי בעולם זה הוא הסאטירה הפוליטית. שדרכה, מועברת ביקורת על אירועים אקטואליים, פוליטיים ועל התנהלותם של פוליטיקאים במדינות דמוקרטיות.

עבודה זו תעסוק בז'אנר הסאטירה פוליטית ותבדוק את השפעתה על החיים הפוליטיים בישראל מכל מיני פרספקטיבות. בחרתי בנושא זה לעבודה בעיקר בגלל שאני צופה אדוקה בתוכניות סאטירה, קולנוע ותיאטרון ומאוד מתעניינת בפוליטיקה ואקטואליה.

אפריים סידון, אחד מגדולי הסאטיריקנים בישראל אמר: "סאטירה נולדת כשאתה חלש, ואין לך דרך אחרת להתמודד מול השלטון." כאשר נשאל לגבי המערכונים שכתב. בדבריו הוא התכוון לכך שלאזרח הפשוט אין תמיד דרך להשפיע על התנהלות המדינה והפוליטיקאים, ודרכו היחידה להשפיע על כך היא דרך הצבעה ביום הבחירות, הפגנות ואומנות. והסאטירה היא אומנות. ובמיוחד בימים אלו (מרץ 2023) כשנוצר קיטוב בארץ, כשקיימים חילוקי דעות בין האזרחים שמתבססים על התנהלות של פוליטיקאים במדינה, עמדות פוליטיות ושינוי אופי המדינה, יוצא שבראש סדר היום הציבורי עומדים הפוליטיקאים ונבחרי הציבור, וכאן, לסאטירה הפוליטית יש משמעות ענקית, כדי לתת לציבור להשמיע את קולם ולבקר את ההתנהלות של נבחרי הציבור ואולי אפילו להוביל לשינוי.

אך הסאטירה הפוליטית לא רק רלוונטית לתקופה הזו בלבד, מקום המדינה היו שלל תוכניות סאטיריות ששודרו והעבירו ביקורת על הפוליטיקה, כבר משנות השבעים תוכניות מסוג זה צברו פופולאריות ותאוצה (כמו למשל התוכנית ניקוי ראש) ועד היום, כשארץ נהדרת מופיעה על המסכים ושוברת שיאי רייטינג שבוע לאחר שבוע.

אך בעקבות החשיפה שלנו לתכנים סאטיריים ושידורי מערכונים שונים בז'אנר זה, עולות שאלות ודיונים שנויים במחלוקת בציבור. בכמה מהשאלות האלו אני אעסוק בתחקיר שלי בעבודה זו.

למשל, נשאלת השאלה: האם תוכניות הסאטירה מכתיבות תפיסה כלשהי ומשפיעות בכך על הציבור, או שהן פשוט משקפות את המציאות הרווחת? יש שיגידו שכן ויש שיגידו שלא.

בנוסף לכך, בתוכניות סאטיריות שמתבססות על חיקויים לפעמים הדרך שבה מחקים את הפוליטיקאי יכולה לעורר רעש ציבורי ולהעלות שאלה: האם זה מקובל להציג פוליטיקאי בצורה מגוחכת ולגרום לאזרחים לערער בסמכותו ולא לקחת אותו ברצינות או להציג את הפוליטיקאים בתור אנשים מכובדים ובעלי השפעה ולהסתכן בכך שהציבור ישלים עם קיומם של פוליטיקאים שאולי עלולים להיות מושחתים בעמדות גבוהות במדינה? והאם לסאטירה יש את הכוח להאדיר או להרוס קריירה של פוליטיקאי?

עוד דבר שנוי במחלוקת בציבור הוא הכתיבה של תוכן סאטירי. כל כותבי הסאטירה בהיסטוריה של המדינה ומחוצה לה באים עם דעות פוליטיות משל עצמם ולעיתים עולה התהייה: האם דעותיהן הפוליטיות של כותבי הסדרה משפיעה על הצגת הפוליטיקאים ועל הטקסטים שנכתבים עליהם? האם תוכנית סאטירית יכולה להסית ציבור לדעה פוליטית מסוימת שמזוהה עם כותב המערכונים?

מכל השאלות והתהיות הללו ניתן לנסח שתי דילמות עיקריות, שבהן אעסוק בעבודה – דילמות שאיתן מתמודד יוצר של מערכונים ותכנים סאטירים (ננסח בצורה של רווח והפסד):

דילמה 1-

מצד אחד, ייצוג פוליטיקאי בצורה מגוחכת יכול לגרום לתוכנית שלי לזכות לרייטינג גבוה, המון צופים ולפעמים גם "רעש תקשורתי" מסביב למערכון שלי. ובעקבות כך, אני מרוויח יותר כסף וקהלים גדולים, אבל מפסיד את המוסריות שלי ופוגע בשמו הטוב של הפוליטיקאי ואפילו אני עלול להשפיע על הקריירה שלו ועל הדרך שבה הציבור יסתכל עליו.

מצד שני, אם אני אחליט להעביר את הביקורת ולגרום לדמות להראות מגוחכת בצורה מאוזנת, אך לא בהגזמה כמו שרציתי, אני מרוויח את השמירה על המוסריות שלי, אני שומר על השם הטוב של הפוליטיקאי ובכל זאת מעביר עליו ביקורת, אך ככל הנראה שלא יהיה לתוכנית שלי רייטינג גבוה, אפסיד כסף והציבור והתקשורת לא ידברו על התוכנית.

דילמה 2-

מצד אחד, אני יכול להציג פוליטיקאים איך שאני רוצה ולגרום להם להגיד את מה שאני רוצה ואני יכול לכתוב טקסטים שייצגו באור חיובי יותר את הדעה הפוליטית שלי. ובעקבות כך, אני מרוויח קהל שמתחבר לדעה הפוליטית שלי וגורם לאנשים עם דעה שונה משלי אולי לשנות את ההסתכלות שלהם ואת דעותיהם הפוליטיות לדומות לשלי ובכך ליצור אולי שינוי באופי המדינה, אבל מפסיד את המוסריות שלי והאובייקטיביות שלי, שחשובה מאוד בכתיבה סאטירית.

מצד שני, אם לא אכתוב בצורה שנוטה להציג באור חיובי את הדעה הפוליטית שלי, אני שומר על ההגינות והאובייקטיביות שלי, אך מפסיד קהל צופים מסויים ומוותר על שינוי שיכל אולי להיווצר באופי המדינה שיכול לתרום לאינטרסים האישיים שלי.

רלוונטיות הנושא בתקשורת

ביום שישי האחרון, ה24/3/2023, בתוכנית החדשות אולפן שישי שודרה כתבה על טוביה צפיר וסיקרה את קריירת ארוכת השנים שלו, וכללה שיח על השתתפותו בתוכניות סאטירה פוליטיות ששודרו במהלך השנים. בכתבה הוא דיבר על החיקויים שלו, חיקויים ספיציפים שהוא זוכר, פוליטיקאים שפנו אליו עקב החיקויים אלו, דעתו על סאטירה פוליטית והאם קיימת לה השפעה על הציבור. (קישור לכתבה בסוף העמוד)

הנקודות החשובות והרלוונטיות מהכתבה הן:

כששאלו את כותבי ניקוי ראש האם הם חושבים שיש להם השפעה הם ענו "כן, השפעה שלילית". כלומר, הם מעבירים ביקורת על התנהלות הפוליטיקאים וזה גורם לאזרחי המדינה להסתכל באור שלילי על הממשלה.
דני קושמרו העלה בפני צפיר את הטענה של רבים בציבור שאמרו שהחיקוי של דן מרידור בחרצופים (שאעסוק בו בעבודה) חיסל את הקריירה הפוליטית שלו, צפיר אמר שמרידור כועס עליו על החיקוי הזה ושזה פגע בו אפילו יותר באופן אישי מאשר פוליטי. מרידור אמר לצפיר שהייתה לו תרומה לא קטנה להיעלמות הפוליטית שלו.
קושמרו שואל את צפיר: "בעידן של היום, החיקויים של איזושהי דמות באמת יכולה להשפיע על הקריירה שלו?" צפיר ענה שהוא חושב שהפוליטיקאים כמהים שיחקו אותם בתוכנית כמו ארץ נהדרת ולא משנה איך, מצידם שידרסו אותם ושירמסו אותם בתוכנית ודרך זה הם יכולים להתקרבן ולעשות מזה הון פוליטי.
טוביה צפיר מדבר על דמותו של ביבי נתניהו ואומר שהגרעין לחיקוי שלו הוא האגו המוקצן של נתניהו, שיש לו זחיחות ושהוא מרגיש ש"שיש לו את זה" ואין כמוהו.
במהלך הכתבה הפגישו אותו עם מריאנו אידלמן שעושה בימים אלו את החיקוי של ביבי בארץ נהדרת. מריאנו טוען שצפיר מגיע לגוון הקול של נתניהו באופן מדויק לעומתו, ושהוא יותר מתמקד בלהראות את המהות של דמותו של ביבי ופחות להידמות לו מהבחינה החיצונית.
קושמרו שאל איזה פוליטיקאי עכשווי טוביה היה הכי רוצה לחקות, הוא ענה שאת בוז'י הרצוג והציג חיקוי שלו שמאוד דומה לשל דן מרידור.

רלוונטיות לדילמה –

הכתבה רלוונטית לדילמה משום שהיא מסקרת את דעותיו של אחד מגדולי החקיינים בישראל על סאטירה פוליטית ועל השפעתה על הציבור.

בעבודה זו אני בודקת כיצד מיוצגים פוליטיקאים שונים בתוכניות סאטירה, הן מהבחינה החיצונית והפנימית, וצפיר מסביר כיצד הוא בנה כל דמות שחיקה ולמה הוא נתן דגש.

בנוסף, הוא נותן פרספקטיבה נוספת על עוד שאלת מחקר שאני דנה בה בדילמה – האם לסאטירה יש את הכוח לבנות או לפרק קריירות של פוליטיקאים? צפיר טוען שבימים אלו, לעומת העבר, כל פוליטיקאי רוצה שיחקו אותו ולא משנה כמה משפיל יהיה החיקוי.

כלכליסט

בכתבה מדובר על אבי כהן שהוא אחד היוצרים, הבמאים והעורכים המובילים בטלוויזיה כבר עשרות שנים. הוא מוכר בזכות תוכניות הסאטירה שהיה שותף בהן, כמו "החרצופים", "מצב האומה" ו"גב האומה". הכתבה עוסקת במחזה החדש שכתב לפני כמה חודשים – "דנמרק", בכתבה הוא גם מדבר על הסאטירה הפוליטית בישראל בימים אלו.

הוא מסביר כיצד יצר דמויות בתוכניות הסאטירה שהיה מעורב בהן – "בסאטירה אתה עושה קריקטורות מאנשים, הם לא בני אדם — הם בדיחה על הבן אדם."

הוא מוסיף ומסביר גם ש- "הסאטירה בישראל מאוד חריפה, הרבה יותר מאשר בארה"ב למשל. ושבישראל אין עניין של אומץ או הסתכנות בעשיית סאטירה — לאף אחד עוד לא קרה שום דבר כי הוא אמר או פרסם משהו בטלוויזיה או בעיתון. היא אומרת הכל ומקובלת על כולם כחלק מהמשחק. אני לא נתקלתי במישהו שאמר 'למה שידרתם?', אלא רק באנשים שאמרו 'למה אתם לא כותבים עליי?'. בימי ‘החרצופים’ אנשים היו מוכנים לממן חרצוף מכספם. אנשים יכולים להתווכח או להעלות טענות אבל הסאטירה לגמרי מקובלת כחלק מהמשחק פה".

הוא סיפר על תקופת החצופים ש- "פעם הזמינו אותנו לעשות חרצופים בכנסת ואמרנו שאנחנו לא יכולים להיות חברים שלהם. אני גם לא חושב שסאטירה צריכה להיות שמאלנית או ימנית, סאטירה היא שופט הקו. איפה שיש צביעות, איפה שיש שקר, איפה שיש חולשה — שם הסאטירה נכנסת. בלי שום אג'נדה פוליטית".

רלוונטיות לדילמה –

הכתבה רלוונטית לדילמה משום שהיא מדברת על הסאטירה הפוליטית בארץ. מי שנשאל על התחום הוא אבי כהן, שנחשב להיות אחד המומחים הגדולים ביותר בתחום הסאטירה בארץ, כלומר שאנחנו יכולים לקבל מידע על הנושא מבעל ניסיון רב.

בעבודה זו אני בודקת כיצד מיוצגים פוליטיקאים שונים בתוכניות סאטירה, הן מהבחינה החיצונית והפנימית, וכהן, כותב החרצופים, טוען שהמטרה שלו באותה התקופה כשבנה את הדמויות היא לעשות בדיחה מהבן אדם ולא בהכרח רק לבקר את התנהגותו.

בנוסף, הוא נותן פרספקטיבה נוספת על עוד שאלת מחקר שאני דנה בה בדילמה – האם לסאטירה יש את הכוח לבנות או לפרק קריירות של פוליטיקאים? כהן טוען שבתקופת החרצופים היו פוליטיקאים שרצו מאוד שיחקו אותם למרות הסיכון של מה שזה יכול לגרום לקריירה שלהם.

עוד נושא שאני חוקרת בדילמה הוא האם יוצרי הסאטירה כותבים ממקום נקי ואובייקטיבי או האם הדעה הפוליטית שלהם מתבטאת בתסריט? כהן טוען שהוא דחה הצעות לעשות את החרצופים בכנסת כדי שדעותיו לא ינטו לכיוון חיבוב הפוליטיקאים ויפגעו בכתיבתו האובייקטית, כלומר, הוא טוען שבתור סאטיריקן האובייקטיביות הייתה חשובה לו מאוד.

בכתבה זו, מוצג ראיון עם אפרים סידון – סופר, עיתונאי, מחזאי ותסריטאי שחתום על כמה מהיצירות החשובות בתרבות המקומית, דוגמת “ניקוי ראש", “זהו זה!", “קרובים קרובים", “החרצופים" ו"סיבה למסיבה" על המסך הקטן, ומעל 40 ספרים מצליחים, לבוגרים ולילדים.

בראיון זה שאלו את סידון לגבי סאטירות פוליטיות עכשוויות לעומת ישנות, שהוא השתתף בכתיבתן, הוא אמר: "פעם היה לפוליטיקאים דבר כזה שנקרא ‘בושה’. היום אין להם בושה. בתוכנית ’ניקוי ראש’ היה לסאטירה כוח כי האנשים שכתבנו עליהם וביקרנו אותם – התביישו בכך. היום לא אכפת לפוליטיקאי מה אומרים, העיקר שיהגו את שמו נכון. אתה יודע כמה הצעות לכנסת ובג"צים נשלחו כדי להוריד את ‘ניקוי ראש’ מלוח השידורים?"

כשנשאל לגבי השפעת הסאטירה על הציבור הוא ענה: "אל תספר לאף אחד אבל האמת היא שאין לסאטירה כוח. אני לא חושב שממשלה קמה ונפלה בגלל סאטירה. בעבר סאטירה יכלה לעצבן ואנשים פחדו ממנה. היום זה לא קיים, ההשפעה גבולית".

רלוונטיות לדילמה –

הכתבה רלוונטית לדילמה משום שהיא מדברת על הסאטירה הפוליטית בארץ. מי שנשאל על התחום הוא אפרים סידון, שנחשב להיות אחד הסאטיריקנים הגדולים בישראל אי פעם, כלומר שאנחנו יכולים לקבל מידע על הנושא מבעל ניסיון רב.

בעבודה זו אני בודקת האם לסאטירה יש את הכוח לבנות או לפרק קריירות של פוליטיקאים? סידון טוען שבימים אלו, אין לסאטירה השפעה ומשמעות משום שאין לאף פוליטיקאי בושה, ולא באמת אכפת לו איך הוא יוצג בתוכניות סאטירה, ונהפוכו, הרבה מהם רוצים מאוד ששמם ישתחל לאחת התוכניות. בנוסף, הוא טוען שלדעתו אף תוכן סאטירי לא הקים או פירק ממשלה מסוימת.

הכתבה עוסקת בשאלה – האם לסאטירה הפוליטית יש השפעה על תוצאות הבחירות?

בכתבה בעיקר מדברת על העונה ה-16 של תוכנית הסאטירה “ארץ נהדרת” הצליחה להגיע לממוצע רייטינג גבוה במיוחד של 19.3 אחוזים ולספק שלל מערכונים קומיים שהפכו לוויראליים ברשת.

ההצלחה של התוכנית שמלווה את המסך מאז 2003 מעלה את השאלות: האם "ארץ נהדרת" וגם תוכניות כמו "גב האומה" ו"סוף שבוע עם תום אהרון" הצליחו להשפיע על המפה הפוליטית שמחוץ למסך, או שמא בן נשארו בגדר בידור בלבד – שלא משפיע על הבחירות בקלפי

בכתבה מסבירים כיצד הסאטירה מבנה מציאות בעבור הציבור: "בבליל המידע והאינפורמציה אשר זורמת אל צרכני התקשורת – יוצא ש'ארץ נהדרת' עושה סדר ודרכה אנחנו יכולים להבין מיהו לפיד, פייגלין או בנט. הפוליטיקאים עוברים 'חמודיטיזציה' והופ – הילדים מתחפשים אליהן בפורים. המרחק לקלפי מאותה נקודה הוא לא גדול. מכיוון שהסבלנות של הצופים בעת החדשה התקצרה משמעותית רבים – מבוגרים לצד צעירים מעדיפים במקום להתרגז מצפייה ממושכת במהדורות החדשות – לקבל את האינפורמציה בתמציתיות ובמעטפת של הומור ושנינות מהתכנית 'ארץ נהדרת. יש מחקרים אקדמיים שמראים שהדור הצעיר יודע על פוליטיקה בעיקר מסאטירה, סרטונים ויראליים ולא מהחדשות".

בנוסף, מדובר על כך שקיימות השערות שבכתיבת הסאטירה מעורבות דעות פוליטיות: "לאורך השנים ספגה "ארץ נהדרת" ביקורת רבה מהצד הימני של המפה הפוליטית, בטענות שהיא מוטה לצד שמאל, מנגד בשמאל טוענים שהיא לא מספיק נשכנית. אך כשכועסים עליה משני הכיוונים – זה אומר שכנראה שהיא עושה משהו נכון."

רלוונטיות לדילמה –

הכתבה רלוונטית לדילמה משום שהיא מדברת על הסאטירה הפוליטית בארץ ועל השפעתה על החיים הפוליטיים ועל ייצוג הפוליטיקאים בעיניי הציבור.

בעבודה זו אני בודקת כיצד מיוצגים פוליטיקאים שונים בתוכניות סאטירה, הן מהבחינה החיצונית והפנימית, ובכתבה מוסבר מה התהליך של בניית הדמויות בתוכניות סאטירה וכן על איך הדמויות משפיעות על ייצוג הפוליטיקאים בעיניי הציבור.

בנוסף, מדובר על עוד שאלת מחקר שאני דנה בה בדילמה – האם לסאטירה יש את הכוח לבנות או לפרק קריירות של פוליטיקאים? בכתבה נטען שכן, ומפורטות דוגמאות הממחישות את הטענה ומוצגות דעות של מומחים בנושא.

עוד נושא שאני חוקרת בדילמה הוא האם יוצרי הסאטירה כותבים ממקום נקי ואובייקטיבי או האם הדעה הפוליטית שלהם מתבטאת בתסריט? בכתבה מצוינת ההאשמות שהופנו כלפי תוכניות הסאטירה, כמו ארץ נהדרת, שנוטות לצד השמאלי של המפה.

הצגת מכלול העבודה באופן תמציתי

ראשית, בחרתי וקראתי מספר מאמרים אשר דנים ומציגים את נושא השפעת הסאטירה על החיים הפוליטיים בישראל, זאת כדי להבין מה זה בכלל סאטירה פוליטית? מה החשיבות שלה? האם היו תוכניות סאטירה שעוררו רעש ציבורי? ועוד.

בחרתי להתמקד בנושא הזה בעיקר משום שבמשך השנים, הסאטירה עמדה בראש סדר היום הציבורי ועוררה המון תגובות ורעש ציבורי סביב מערכונים שונים וחיקויים של פוליטיקאים. בנוסף, הסאטירה היא אחת הדרכים היחידות של האזרח הפשוט להעביר ביקורת על השלטון, ולכן יש לה מקום מאוד חשוב בחיים במדינה דמוקרטית.

בחרתי לעסוק בארבע תוכניות סאטירה מכל מיני שנים, כדי להבין כיצד מערכונים היו נראים בכל תקופת זמן, מה כל תוכנית בחרה להדגיש בחיקויים שלה, ומה גודלה של ההשפעה שהייתה לתוכניות הסאטירה בכל תקופה (אם בכלל הייתה כזו)?

התוכניות בהן עסקתי הן ארץ נהדרת, שמשודרת מתחילת שנות האלפיים ועד היום, החרצופים, שמזוהה עם שנות ה90, יצאפן, שמזוהה עם שנות האלפיים המוקדמות וניקוי ראש, שמזוהה עם שנות השבעים. בכל אחת מתקופות הזמן האלו, היו פוליטיקאים שונים ונושאים שונים שעמדו בראש סדר היום, לכן מעניין לחקור אותן. מכל תוכנית בחרתי כמה פוליטיקאים וניתחתי את דמותם, מערכון אחד שהם מופיעים בו וכיצד התוכנית השפיעה על איך שהם הצטיירו בעיניי הציבור.

בנוסף, בחרתי לדבר על שלושה מנהיגים זרים – יאסר ערפאת (החרצופים), אחמד יאסין (יצפאן), חוסני מובארק (יצפאן) ולבדוק אם הופעתם בתוכניות הסאטירה השפיעו על היחס וההסתכלות של הישראלים עליהם.

כמו כן, החלטתי להתייחס גם בפרק קצר על סאטירה בתיאטרון הישראלי, בעקבות היותי צופה אדוקה בתיאטרון שפוקדת את התיאטראות השונים בארץ באופן שבועי. נתקלתי לא אחת בהצגות עם מסרים סאטירים שמעבירים ביקורת על פוליטיקאים ודרך התנהלותם במדינה. בעבודה זו אציין ואסביר על מספר יצירות כאלו.

ליוצר תוכנית סאטירה או תסריטאי תיאטרון יש בחירה לעשות: האם להציג את הפוליטיקאי בצורה מגוחכת ולגרום לאזרחים לערער בסמכותו ולא לקחת אותו ברצינות או להציג את הפוליטיקאים בתור אנשים מכובדים ובעלי השפעה ולהסתכן בכך שהציבור ישלים עם היותם של פוליטיקאים שאולי עלולים להיות מושחתים בעמדות גבוהות במדינה. וגם, האם להכניס את הדעות הפוליטיות שלו ולהציג פוליטיקאים איך שהוא רוצה ולגרום להם להגיד את מה שהוא רוצה ובכך ליצור אולי שינוי באופי המדינה שבא לטובתו האישית, או אם לשמור על המוסריות והאובייקטיביות שלו, שחשובה מאוד בכתיבה סאטירית.