המסר של הסרט/ האמירה החברתית בסרט
המסר העיקרי של הסרט הוא שאנשים מפורסמים הם לא מעל החוק.
בסרט מסופר על איך שמייקל ניצל את הכוח, ההערצה והפרסום שהיו לו כדי לבצע מעשים מגונים בילדים שחשבו שזה בסדר כי מייקל הוא ה"גיבור" שלהם.
היוצר רוצה להראות שלפעמים כוכבים גדולים נקלעים לסיטואציה שבה יש להם יותר מידי כוח והם לא יודעים איך להתמודד עם זה בצורה נכונה.
כלים אומנותיים ואמצעי מבע קולנועי שעזרו בהעברת המסר
בסרט בעיקר מוצגים קטעי ארכיון של הופעות של מייקל ותיעודים שלו עם הילדים שהביא לביתו, בנוסף, ישנם תמיד תיעודים, הוכחות ותמונות לכל נושא שעליו מדברים המרואיינים. הקטעים עוזרים להעברת המסר משום שאם המתלוננים היו מוסרים את העדויות שלהם ללא שום הוכחה או תיעוד כלשהו, הסרט היה לא נראה אמין. אך כאשר ישנו ביסוס לכל האשמה שמופנית כלפי הזמר, המסר (שהוא אשם) עובר בצורה ברורה וגורמת לצופים להאמין להכל.
לדוגמא, בקטע הזה ג'יימס סייפצ'אק מתאר את "הנישואים" של מייקל ושלו – והוא מציג הוכחות– הטבעות שמייקל קנה לו. תוך כדי משודרות תמונות שלו עם ובלי מייקל כשהיה ילד.
בנוסף, המרואיינים מצולמים בגובה העיניים מה שנותן לצופה את התחושה שהם מדברים ישירות אליו וזה יוצר חיבור בינהם. בקטעים הדרמטיים בסרט, המרואיינים מצולמים בקלוז אפ, זווית זו גורמת לצופה להיכנס לתוך הסרט והמסר מועבר בצורה יותר ברורה. הצילום הזה מעורר את הרגש בצופה ועוזר לו לראות את הכאב בפניהם של המתלוננים.
עוד דרך שהיוצר משתמש בה כדי להעביר את המסר היא לזעזע את הצופים בכך שהוא משדר ראיונות שבהם המתלוננים מספרים בפירוט על כל העבירות שביצע מייקל עליהם כילדים.
לדוגמא, הסצנה שבה וויד מספר למשחה שלו על כל מה שמייקל עשה לו. זוהי הסצנה הראשונה שבה הוא בוכה והיוצר בחר לצלם אותה בקלוז אפ.
כמו כן, הסרט מורכב מתחקיר מלא והצגת הפרשה מההתחלה עד הסוף. היוצר בחר להציג בתחילת הסרט גם את הקשר הטוב שהיה לילדים עם מייקל ותמיד שילב את החוזקות שהיו בו והטוב לב שלו במהלך כל הסיפור, והסרט סיקר את הפרשה ללא החסרת קטעים ולאחר מחקר מעמיק. הצגת כל הפרטים (הטובים והרעים) בסרט תורמת לאמינותו בגלל שזה משדר לצופה שהוא צופה בתחקיר מנקודת מבט ניטרלית שנותנת לו להחליט מה דעתו בנושא.
לדוגמא, בסצנה הראשונה בסרט מתוארת מערכת היחסים החיובית שהייתה בין מייקל לוויד רובסון.
REUT'S BLOG 