דילמה: רווח מול זהות
בתור יוצרת, אני ניצבת מול דילמה בזמן פיתוח היצירות שלי והיא: רווח מול זהות.
מצד אחד, אני יכולה לייצר תוכן שיופץ לכל העולם, ולהרוויח כסף רב (לייצר תכנים שימצאו חן בעיני הפקה אמריקאית), הפנייה תהיה לקהל הצופים העולמי ולכן עלי לכתוב את התסריט בשפה האנגלית או בשפה שלי, כאשר אני מתאימה את הכתוב לדברים שיוכלו "לתפוס" בכל רחבי העולם, כך שבכל מקום שאשדר את היצירה, אוכל ליצור הזדהות ועניין בקרב הצופים, אבל עדיין אצטרך לכלול דברים שמייצגים ומדברים על סוגיות מקומיות בתסריט שלי.
אך אם אעשה זאת, אבטל מאפיינים מהמקום ממנו אני מגיעה כמו הזהות, המנהגים והערכים שלי ביצירה.
לדוגמא, פאודה, סדרה ישראלית שמשודרת בכל רחבי העולם ומדברת על שירות קרבי בצה"ל.
מצד שני, אוכל לייצר תכנים מקומיים. הרווח הכספי שלהם האמנם יהיה נמוך יותר, אבל תהיה לי השפעה על פיתוח התרבות והזהות המקומית, שיחזקו את הנאמנות והזהות הלאומית של האזרחים במדינה שלי.
אם אחליט לעשות זאת, אצטרך להתאים את התוכן בתסריט לדברים שידברו אל הקהל המקומי, למשל, אם מדבר בסרט קומדיה, הבדיחות יהיו על אירועים שקרו בחברה המקומית ועל נושאים שאנשים ברחבי העולם לא בהכרח יבינו. כמו כן, השחקנים שאבחר יהיו אזרחים במדינה שלי שדוברים את השפה המקומית. אך החיסרון יהיה הפסד רווחים גדולים בשוק האמריקאי.
לדוגמא, הסרט גבעת חלפון, סרט ישראלי המציג בצורה הומוריסטית את השירות בצה"ל בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים. הסרט זכה להצלחה גדולה בישראל אך לא הפך לפופולארי במקומות אחרים.
REUT'S BLOG 