דילמה

חופש הביטוי מול "חופש הביזוי"

הסאטירה היא בעצם דרך להגנת חופש הביטוי. אך כדרכו של כל אמצעי הבעה, היא עלולה לייצר הפרה של זכויות אחרות. לדוגמא, הזכות לשם טוב.

כל אדם עלול להיות נתון להשפלה ולעלבון והגורם האחראי להפצת הדברים יטען כי מדובר במסגרת סאטירית, וכי הדברים נאמרו בהומור. כלומר, גם במקרה של פרסום ביקורת או הבעת דעה במסגרת סאטירית יש לערוך איזון בין ערכי חופש הביטוי ובין הזכות לשם טוב.

יש לבחון אם אכן מדובר בסאטירה לשמה, או שהסאטירה משמשת אמצעי המסווה את המניע של לשון הרע.

בפני היוצרים של תכנים סאטירים עומדת השאלה: עד להיכן אפשר להגיע בהגחכת אנשי ציבור כדי להעביר מסרים סאטיריים?

מצד אחד, אני מגחך את איש הציבור וזוכה לרייטינג גבוה, המון צופים ולפעמים גם "רעש תקשורתי" מסביב למערכון שלי.

ואני מרוויח יותר כסף וקהלים גדולים, אבל מפסיד את המוסריות שלי ועובר על החוק של הזכות לשם טוב.

מצד שני, אני אחליט להעביר את הביקורת ולגחך את הדמות, אך לא בהגזמה כמו שרציתי, מתוך מחשבה שאם אגרום לדמות שאני מציג להיות מגוכחת מדי, אני עלול להוציא שם רע לאותו איש ציבור ולגרום לכך שהצופים שלי יזלזלו בו ואולי לא יקחו אותו יותר ברצינות.

בכך, אני מרוויח את השמירה על המוסריות שלי ושומר על החוק של הזכות לשם טוב. אבל מפסיד כסף, קהלים גדולים ורייטינג.

לדוגמא,

בתוכנית הסאטירה, ארץ נהדרת, ירון ברלד מחקה את רני רהב.

רני רהב – יחצ"ן ישראלי, בעלים של משרד יחסי הציבור "רן רהב תקשורת ויחסי ציבור" וקונסול כבוד של איי מרשל.

רקע על המערכון:

המערכון צולם מלפני כמה שנים מהיום ומתבסס על אירוע שקרה בתוכנית האירוח שהייתה לרני רהב ולשרון גל (עיתונאי), התוכנית שודרה פעמים בודדות והתבטלה לאחר מכן. באחת התוכניות הגיעה אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, לראיון חד פעמי.

ראיון זה, לטענת הצופים, היה חנפני כלפי נתניהו, בעל "שאלות קלות" מידי שבאו לקראתה ולקראת הוצאת שם טוב לראש הממשלה, אפילו רהב נתן זר פרחים למרואיינת.

"קרא לי כלב הליקוק של הדמוקרטיה"

במערכון ניתן לראות את גיחוכו המוגזם של הדמות של רהב במספר דרכים:

הבעות הפנים, הדיבור והקול המגוחך והמוגזם שלו,
הצגת הדמות שלו בתור עשיר ש"מנותק מהמציאות". – "אני אחשוב על משהו עצוב, האנשים שלא גרים בסביון"
חנפנות מוגזמת כלפי בנימין נתניהו- "אדוני ראש הממשלה, אתה מדהים, אתה גאון, אתה משדר חוכמה, מקסימות…"

מערכון זה הוא דוגמא להצגתו של איש ציבור כקורבן קומי והשימוש בתאוריית העליונות מובהר וממחיש את זה.

"אני קונסול של כבוד באיי מרשל וקונסול של בושה של אגן הים התיכון"

רהב איים להגיש תלונה נגד ארץ נהדרת בגין הפרת הזכות לשם טוב בעקבות המערכונים עליו (בנוסף למערכון המדובר), ומיהר להגיב עליהם:

תגובתו לחיקוי:

"החיקוי של ברלד הוא משהו שהוא ממש לא אני. כל ה'מיליון דולר' זה לא קשור אלי, וזה פאתטי, […] אני בז לו באופן אישי. הוא מעלה לאינסטגרם שלו דברים איומים, ואם הייתי הפסיכיאטר המחוזי, הייתי מאשפז אותו בכפייה, כי הוא עושה דברים איומים […] אף אחד לא עושה לזה סוף, כי אנשים מפחדים […] להתעמת, כדי שלא יגידו שהם נגד חופש הביטוי".

התגובה נמסרה בתוך ראיון, לאחר שברלד העלה מספר סרטונים פוגעניים, בעלי אופן מיני והומור בוטה שכולל בתוכו את החיקוי של רהב.

תגובה נוספת של רהב, בתור ניסיון לתקוף את ברלד, עלתה לאינסטגרם שלו לאחר מהדורה של ארץ נהדרת:

View this post on Instagram

A post shared by rani rahav (@mr_rahav)

"תודה על התסרוקת, אבל הבטן, כבר פחות 23 קילו"

דוגמא נוספת לדילמה:

בעבר בתכנית ה"חרצופים" חיקו את דן מרידור, שר בכנסת . טוביה צפיר הטמיע את הביטוי 'מיצי מיצי', ואת הקול הנמוך שלו, שהציגו אותו כחלש והשפיעו על הקריירה שלו בתור פוליטיקאי.

דעה אישית

לדעתי, צריך שיהיו גבולות לכמה מותר לגחך איש ציבור, אפילו שיש ליוצרים מה להפסיד, מערכונים כדוגמאת רני רהב ודן מרידור, דבקו באדם האמיתי והם יכולים לחרב קריירות. אני חושבת שהחיקוי של רהב בתוכנית היה צריך להיות מתון יותר אבל בכל זאת שההומור יהיה שמור בו, אבל הבעיה הרצינית יותר היא מבחינת הסרטונים שברלד העלה לאינסטגרם שלו- לא צריך להיות לדברים מהסוג הזה מקום, במיוחד לא בתוך פלטפורמה חברתית, שחשופה לעיניה של ילדים בעקבות הפופולאריות של השחקן.

קישור למערכון של רני רהב (מלמעלה)

קישור למערכון של דן מרידור (מלמעלה)