ביקורות על הסרט

“לעזוב את נוורלנד” הוא סרט חשוב, שגרר אחריו הדים חברתיים ותקשורתיים – בעיקר על כוחו של פרסום ועל ניצול של הערצה לרעה.

הסרט עורר סערה ודיון ציבורי על רקע העדויות שנשמעו בו, והשפיע משמעותית על היחס לאומנות שמייקל השאיר מאחוריו.

גם אתרי חדשות בארץ פרסמו ביקורות על הסרט:

ביקורת שפורסמה באתר מאקו:

הביקורת הבאה פורסמה באתר מאקו לאחר שהסרט שודר ב tvbee הביקורת נכתבה על ידי איתמר רונאל ופורסמה 07/03/19:

תחילה, הכותב מתאר מה קורה בסרט:

"לעזוב את נוורלנד לא מספר את סיפורו של מייקל ג'קסון. […] הוא מתמקד באופן בלעדי בסיפורם של שני חברים-ילדים של ג'קסון, וייד רובסון וג'ימי סייפצ'אק, מהבחירה הראשונה שהובילה את דרכם להצטלב עם כוכב הפופ ועד היום. הסרט מורכב ברובו המוחלט מעדויות ארוכות ומפורטות של וייד וג'ימי, בשילוב עם עדויות של אמהותיהם ומעט בני משפחה, וקטעי ארכיון מאותן שנים – בעיקר מכלי התקשורת."

לאחר מכן, הוא מדבר על סוגיות שנות שעלו בציבור לאחר יציאת הסרט:

איפה היו ההורים במהלך השנים?

"איך הורים נורמליים לכאורה נותנים לילדים שלהם לישון עם גבר מבוגר במשך שנים, מה הם בדיוק חשבו שהולך שם מאחורי הדלת הסגורה של חדר השינה."

ההאשמות נגד האמהוֹת של שני המתלוננים שהתראיינו בסרט-

"לא משנה אם אתה מקבל את העדויות או עדיין מאמין בחפותו של הכוכב, בעיני כולם האמהות הפכו לאויב הציבור מספר אחד. משפחות רודפות פרסום ותאוות בצע שמסרו את ילדיהן הקטנים לידי כוכב תמהוני, נתנו להם לישון באותה מיטה במשך שנים. איך הן נתנו לזה לקרות? האמהות מנסות להסביר לנו איך הן בעצמן נפלו במלכודת דבש – הן לא רצו להפריע לילד שמגשים את חלומו, ונגררו לאט-לאט לתוך מערכת היחסים המתעללת."

במהלך כל הכתבה, הכותב מטיל אשמה על הציבור שידע על הכל כבר מההתחלה ולא פעל כדי לעצור את זה–

"ברור שהאמהות אשמות, אבל בצפייה בסרט מתבהר כי לפני שאנחנו מאשימים אותן, אנחנו צריכים ליטול קורה ענקית מבין עינינו. אנחנו, הציבור אשמים יותר מכל. הכתובת הייתה על הקיר, ידענו הכל. […] אפשרנו לזה להימשך, איך פיארנו ואיתרגנו פדופיל שמסתובב עם קורבנותיו לאור יום? אין לזה שום תירוץ […] ידענו את זה, צחקנו על זה, האמת הזו הונחה לפנינו כבר בשנות השמונים, שנים לפני ההאשמה הראשונה בתחילת שנות התשעים. […] אל תאשימו את המשפחות, לפני שעושים זאת אנחנו צריכים להאשים את עצמנו"

הוא מסכם עם המשפטים הבאים:

"מנקודת המבט שלנו, הציבור, הדברים היו נסתרים ורחוקים, לא ידענו מספיק ולא ראינו מספיק כדי להבין מה קורה. […] השאלה שצריך לשאול זה לא למה הם חיכו כל כך הרבה כדי להתלונן, אלא למה אנחנו חיכינו שהם יתלוננו (ושהעדויות יצטברו לארבעה מאשימים) כדי שסוף כל סוף נוכל להודות במה שידענו תמיד"

לעזוב את נוורלנד (צילום: Stephanie Safechuck archive/Amos Pictures באדיבות yes דוקו) — תמונה מהכתבה, אתר מאקו

ביקורת שפורסמה באתר ווינט:

הביקורת הבאה פורסמה באתר ווינט כמה ימים לאחר יציאת הסרט. הביקורת נכתבה על ידי סמדר שילוני ופורסמה ב- 08.03.19.

בהתחלה, הכותבת מסקרת בקצרה מה קורה בסרט ואת דעתה על דרך הצגתו:

" ארבע שעות שהכילו פירוט ארכני של הניצול המיני שעברו בידי הכוכב […] ועוד אלמנטים שמבחינה קולנועית היו יכולים בקלות להיחתך החוצה"

"אבל בתום ארבע השעות האלה מתבהרת הנחיצות של רוחב היריעה. […] אם צלחתם את הסרט הזה עד סופו אתם לא יכולים שלא להאמין לסייפצ'אק ורובסון. "

(ציטוט שני: שורה שבה היא מביעה את דעתה האישית על הסוגיה המוצגת בסרט והיא תופסת את הצד של המתלוננים).

בהמשך היא מסבירה כיצד הסרט מתקשר לעידן המי טו, שהושק לראשונה בשנה שבה יצא הסרט:

" נדמה שהכוח של "לעזוב את נוורלנד" נובע בעיקר מהעיתוי שבו הוא יצא לאור – עידן MeToo […] גם העובדה שמדובר בגברים-ילדים ולא בנשים מחדדת את המסר – התעללות וניצול מיניים הם בלתי נסלחים, והם לא מגודרים בעדה, מין או גיל. "

" אבל יותר מכל מכאיבה לצפייה ההכחשה של הילדים עצמם – שהיו מאוהבים במייקל ושכנעו את עצמם שהניצול המיני שלהם הוא ביטוי לאהבה שלו. "

לבסוף היא מסכמת את הכתוב עם ההשפעה של הסרט על הציבור ועל המסר שהסרט מנסה להעביר לציבור – שצריך להיות שינוי:

" שני החלקים של "לעזוב את נוורלנד" […] מסעירים עכשיו את ארה"ב […] העובדה שסייפצ'אק ורובסון, למרות ההשלכות ההרסניות על החיים שלהם, עדיין מואשמים שבדו את העניין לשם הרווח הכספי, מבהירה שהדרך עוד ארוכה. מצד שני, העובדה שרובסון, למשל, נחלץ מהמלכודת דווקא כשנזעק, בעיני רוחו, להגן על בנו הצעיר, מעוררת את התקווה שאיפה שהוא באמצע, בתפר הבין דורי, עוד יש סיכוי לשינוי. "